למה רוב הסוכנים נשמעים גנריים
כי מקבלים הוראה כמו "תענה ללקוחות בנחמדות". זה לא בריף, זו משאלה. סוכן שלא יודע מה המחירים, מה השעות ומה לא מבטיחים ללקוח – ימלא את החורים בעצמו. ובשיווק, מילוי חורים לבד זה הדבר הכי מסוכן שיש.
חמשת החלקים של בריף שעובד
- משימה אחת. "לקבוע פגישות היכרות" ולא "לטפל בכל הפניות".
- הקהל. מי פונה, באיזו שפה, מה הוא בדרך כלל שואל.
- עובדות. מחירים, שעות, אזור שירות, מדיניות ביטול. רק מה שנכון היום.
- דוגמאות. 3–5 שיחות אמיתיות (בלי פרטים מזהים) עם התשובה שהייתם רוצים לתת.
- גבולות והעברה. מה אסור להבטיח, ומתי עוצרים ומעבירים לנציג.
הטון הוא חלק מהמותג
(ואם אתם לא בטוחים איך המותג שלכם בכלל נשמע, פגישת קריאייטיב עם שי עגיב היא דרך מהירה לחדד את זה.)
אם אתם מדברים עם לקוחות בגובה העיניים, הסוכן צריך לדבר ככה. תנו לו שתי שורות "ככה אנחנו מדברים" ושתי שורות "ככה אנחנו לא מדברים". זה עובד יותר טוב מכל הגדרה של "מקצועי ואדיב".
בודקים לפני שמשחררים
מריצים 20 שאלות אמיתיות מהחודש האחרון ובודקים כל תשובה. איפה שהסוכן טעה – זה לא באג של הטכנולוגיה, זה חור בבריף. מתקנים את הבריף, לא את הסוכן.
שאלות נפוצות
כמה ארוך צריך להיות בריף?
מספיק כדי לכסות משימה אחת: בדרך כלל עמוד עד שניים. ארוך מזה – כנראה שזה שתי משימות.
אפשר לתת לסוכן את כל האתר כמקור?
אפשר כבסיס, אבל עובדות קריטיות כמו מחירים ומדיניות כדאי לכתוב בבריף עצמו, כדי שלא ייבחר מידע ישן.
מי צריך לכתוב את הבריף?
מי שהכי מכיר את הלקוחות. בדרך כלל בעל העסק או מי שעונה לטלפון, לא הספק הטכני.
